פסק-דין בתיק ת"א 3183-05-12

לפניי בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת ייחוד העילה.

התביעה :

1.         בתביעה דנן תובע המשיב פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב התרשלות המבקשת - בית החולים שערי צדק (להלן: " ביה"ח" או " שערי צדק"), בטיפול בפציעה שנפצע, ביום 3.9.09, באזור שורש כף ידו הימנית (להלן: " הפציעה"), בעת שירותו כשוטר מג"ב בבסיס משמר הגבול באזור חברון (להלן: " השירות").

המשיב נבדק ע"י חובש צבאי, אשר הפנה אותו לקבלת טיפול רפואי בביה"ח כאשר טיפול זה ממומן על ידי הצבא. המבקש טופל בחדר המיון של ביה"ח ולטענתו, נעשה שם אבחון מוטעה, אשר בעקבותיו נתפר הפצע בהרדמה מקומית ורק מאוחר יותר, לאחר שהמשיב חש כאבים עזים וחוסר תחושה בידו, הוא הופנה לבי"ח רמב"ם ושם אובחן קרע מלא בגידים המכופפים וקרע מלא של העצב המדיאני, אשר חייבו ניתוח, אותו עבר המשיב בבי"ח רמב"ם. המשיב טוען כי האבחון והטיפול שנעשו ;בשערי צדק, היו רשלנים וגרמו לו נזק לצמיתות. 

2.         בגין הפציעה הגיש המשיב תביעה לקצין התגמולים וזה הכיר בפציעה ככזו שנגרמה במהלך השירות ועקב השירות והועדה הרפואית שעל יד אגף השיקום קבעה כי בעקבות הפציעה נותרו לתובע נכויות, לצמיתות, כדלקמן:

בגין שיתוק העצב המדיאני -   40%

בגין צלקות בגפיים -               10%

בגין תגובה נפשית דכאונית -   20%

לאחר שתביעתו הוכרה ע"י קצין התגמולים, הגיש המשיב תביעה זו, בה הוא טוען, כאמור, כי ביה"ח התרשל בטיפול בו וכי בעקבות אי האבחון וההשהיה הבלתי סבירה בטיפול נותרו לו נכויות, לצמיתות, כמפורט בשתי חוו"ד רפואיות, שצירף לתביעתו, כדלקמן:

בגין פגיעה קשה בעצב המדיאני -        40%

בגין פגיעה קשה בגידים המכופפים -   30%

בגין הצלקת -                                      10%

נכות פסיכיאטרית -                           50%

לפיכך טוען המשיב, כי על ביה"ח לפצותו בגין הנזקים הנובעים מהתרשלותו וזאת - בנוסף על התגמולים המשולמים לו ע"י קצין התגמולים.

טענות הצדדים בבקשה :

3.         בי"ח טוען, כאמור, כי לאור כך שקצין התגמולים הכיר בפציעה ומאחר שחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש"ט-1949 (להלן: " חוק הנכים"), קובע עילת תביעה ייחודית לתובעים על פיו, עילה המכסה גם רשלנות בטיפול רפואי ולאור חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: " חוק אחריות המדינה"), הקובע חסינות לא רק למדינה, אלא גם לשלוחיה, למי שפעל מטעמה או למי שבגללו המדינה אחראית בנזיקין בתקופת שירותו הצבאי ועקב שירותו, דין התביעה דחיה על הסף.

4.         המשיב טוען, מנגד, כי למדינה אמנם חסיון מפני תביעה, אולם ביה"ח אינו בבעלות המדינה ולכן אין הוא זכאי לחסיון העומד לזכות המדינה בלבד ולפיכך עומדת למשיב זכות תביעה נגדו, ללא קשר לחסיון ממנו נהנית המדינה.

כן טוען המשיב, כי גם שיקולי מדיניות משפטית ראויה מחייבים שלא ליתן לביה"ח חסיון מפני תביעה, באשר ביה"ח אינו נושא בחובה כלשהי ואינו משתתף בעלויות כלשהן, בהן נושאת המדינה בהתאם לחוק הנכים.

דיון ומסקנות :